אורגון תעשיות 1972 בעמ נ' אביזר סנטר (תעשיות) בע"מ ואח'

פסק דין חלקי

בפני תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעות ו/או מי מטעמן לשווק מוצרי הצללה, וילונות ותריסים בשם סימן המסחר הרשום "sunstrip" (להלן: "סימן המסחר") או כל שם נגזר ממנו.

כן מבוקש ליתן צו למתן חשבונות, המורה לנתבעות לגלות את הרווחים שהופקו כתוצאה מהשימוש המפר בסימן המסחר הרשום של התובעת, ולחייב את הנתבעות בתשלום כל הרווחים אשר הפיקו כתוצאה משימוש בסימן המסחר בתקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר ועד למועד הגשת התביעה.

לחלופין – מבוקש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 400,000 ₪ (קרן).

א.רקע

התובעת הנה חברה פרטית לשיווק וילונות, תריסים ומוצרי הצללה.

הנתבעות 1-3 הן חברות פרטיות, אשר מפיצות ומוכרות מוצרי וילונות והצללה.

הנתבעת 4 הנה שותפות משווקת של יצרני וילונות בישראל.

לטענת התובעת, בסוף שנת 2005 היא החלה לשווק בישראל וילון גלילה יוקרתי אשר כונה על ידה "סאן סטריפ".

ביום 30.3.06 התובעת הגישה בקשה לרישום סימן המסחר "sunstrip" (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 29.11.07 הנתבעות 1-3 הגישו התנגדות, לרישום סימן המסחר. בעקבות דיון שהתקיים בפני הפוסק בקניינן רוחני ביום 28.1.09, בהמלצת הפוסק חזרו בהן הנתבעות 1-3 מהתנגדותן וההתנגדות נמחקה (נספח ז' לכתב התביעה).

ביום 5.3.09 נרשם סימן המסחר בפנקס סימני המסחר (נספח ח' לכתב התביעה).

ב.טענות הצדדים

טענות התובעת

בשנת 2006, לאחר שהתובעת החלה לשווק את סימן המסחר הנתבעות החלו אף הן לשווק את אותו מוצר תחת אותו שם "סאן סטריפ", ללא הרשאת והסכמת התובעת. בכך, הפרו הנתבעות את סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה").

לאחר רישום סימן המסחר, פנתה התובעת אל כל המשווקים, המפיצים והיצרנים הישראליים של הוילונות, לרבות הנתבעות, ודרשה מהם לחדול מכל פעולה המפרה את סימן המסחר (נספחים ט', י' לכתב התביעה). אף על פי כן, הנתבעות המשיכו וממשיכות בשיווק המוצר תחת סימן המסחר הרשום ובכך פוגעות בזכויותיה הקנייניות של התובעת.

על מנת לעקוף את זכויותיה של התובעת בסימן המסחר, הנתבעות החלו לכנות את סימן המסחר בשמות שונים הנגזרים ממנו: "סטריפ" או "פיין סטריפ" או "סטרייפ". על פי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה ושאר הנסיבות), יש בכך כדי הפרה של סימן המסחר.

על הנתבעות לפצות את התובעת בשיעור שווי הרווחים שהפיקו מהמכירות שבוצעו על ידן למוצרים בשם סימן המסחר או השמות הנגזרים, ממועד הגשת הבקשה לרשום סימן המסחר ועד למועד הגשת התובענה. לצורך זה, כאמור, ביקשה התובעת צו לגילוי חשבונות.

הנתבעות עוולו כלפי התובעת בעוולת גניבת עין על פי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-199 (להלן: "חוק עוולות מסחריות), ולחלופין על הנתבעות לפצות את התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות: סך 100,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1-3 ונתבעת 4 בגין התקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר ועד למועד הרישום, וסך 100,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1-3 והנתבעת 4 בגין התקופה שממועד רישום סימן המסחר ועד הגשת התביעה. סה"כ: 400,000 ₪.

הפרת סימן המסחר מהווה אף עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעות התעשרו על חשבון הזמן המאמץ והממון אשר השקיעה התובעת בשיווק המוצר בעל סימן המסחר.